המטבח המטופח

%d7%90%d7%99%d7%93%d7%95%d7%99

הכול התחיל ביום שהכירו לי את ג'וליאני. עד היום אני לא יודעת אם הוא איטלקי או לא אבל זה ממש לא משנה. מה שקרה הוא שחיי השתנו מאז הקולפן המשונן בעל היכולות המדהימות להקפיץ לי את המוקפצים לדרגת שף. הגזר ,הקישוא, הבטטה ושאר ירקות – כאילו היו שם בצורת הגפרורים הטבעית מאז ומתמיד.

%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%a0%d7%99

הרכישות התכופות מהחנות המתהדרת בכמות אינסופית של גאדג'טים צבעוניים ומטריפים (בעיקר מהחנות הייעודית HAPPINESS), למעשה נעוצות אי שם בילדותי, תחת סירי הנירוסטה המשמימים של אמי, שעד היום אגב מתעקשת, כי הסיר בן השלושים שנה הוא הוא שהופך את המאכלים האהובים שלה להכי טעימים בעולם. אני זוכרת בפירוש את המטבח המונוכרומטי של סבתא שלי ואימא שלי. סירי נירוסטה עם ידיות שחורות. שום צבעוניות לא חדרה דרכם. פרויד יגיד שעפתי על עצמי, שלקחתי את זה צעד אחד יותר מדי. אם לבחון את שלל הכלים שתפסו מאז ג'וליאני מקום במטבח שלי, הרי שאני FULLY BOOKED לעשור הקולינארי קדימה

ראשית ציידתי את המטבח בסירים נבחרים מקלחת קטנה לדייסה ועד לסוטאז' ענקי, המבטיח סיר קציצות לכל המשפחה המורחבת. לסירים החמים קניתי לי מידית שתי ידיות סיליקון ורודות זוהרות, כדי לא לשרוף את כפות הידיים, לכל מקרה שלא יבוא. אני מתהדרת גם במכסה סיליקון מחורר באותו הצבע, אותו ניתן להניח על מחבת גדולה מלאה בשמן כדי שהשמן לא יקפוץ לשמים בטיגון. כשאני קוצצת את עשבי התבלין שלי – אני משתמשת במספרי עשבים ייעודיים.

ברגע של נחת מצאתי לאותה מטרה בדיוק סכין מעוגלת בעלת ידית אדומה של קיטצ'נאייד, הנסגרת בתוך מכסה אטום מפלסטיק לבטיחות.

%d7%a7%d7%99%d7%98%d7%a9%d7%a6%d7%a0%d7%90%d7%99%d7%99%d7%93

פסטה היא מאכל אהוב אצלנו בבית ופה, אני מודה, שיחקתי אותה. ראשית קניתי מסננת המתלבשת על הכיור (OXO) מפלסטיק לבן קלה לנשיאה ומאז תענוג. אני לא צריכה להיעזר באף אחד שיעשה לי טובה ויחזיק לי את המסננת ובדרך גם יקפיץ עלי בטעות את הרותחין. זו המסננת של הכיור. יש עוד אחת יפהפייה ויעילה במיוחד, מסננת אקורדיון אני קוראת לה, מבית  CHEF'Nכי היא תופסת מינימום מקום בכיור, על אף שמספיקה לכמות פסטה של 500 גרם ויותר. אבל מה כיף בה? שהיא מתקפלת פנימה לתוך עצמה כשנגמרת החגיגה .נכנסת לארון ולא תופסת מעצמה.

את המצקת לפסטה אני כמובן לא זורקת ככה סתם על השיש. מה פתאום? מה זה גן חיות? קניתי סיליקון תומך מצקות בצורת רביולי, גאדג'ט הומוריסטי מטורף ומאז אף אחד לא מעז לשים ת'מצקת מיותמת . את הפרמז'ן על הפסטה, כבר מזמן לא מגרדים בסתם פומפייה של סבתות , אלא בפומפייה של OXO , שיש לה מיכל אחסון פלסטי עמיד במיוחד , שישר ממנו שופכים לפסטה ואם נשאר ולא נגמר יש מכסה ייעודי ועכשיו אפשר להכניס למקרר. איך שכחתי את הפיירקס ללזניה של BODUM. למה צריך בודום? כי זו החברה היחידה שמצאתי שעשתה בחוכמה פיירקס עם מכסה סיליקוני , ככה שאם נשארת כמות לזניה ליום המחרת, פשוט מניחים את מכסה הסיליקון על הפיירקס, אחרי שהתקרר, ומשגרים למקרר.

%d7%9e%d7%a1%d7%a0%d7%a0%d7%aa-1
אם אני חפצה בארוחה דלת קלוריות, הרי שאין כמו שושנת אידוי, ההופכת כל ירק ממשפחת המצליבים  לערב לחיך בלי שום מאמץ.

כעת לסט הסכינים שבלעדיהם הפילה הוא לא פילה. לא וויתרתי על הזהות המגדרית במטבח שלי  ורכשתי סכין של LADY ARCOS  בצבע ורוד, שאף זכר אלפא בבית לא מעז לחתוך בה אפילו לא פרוסת לחם.

%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%95%d7%a1-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%93

לקינוח אני מכינה את חליטות התה האלמותית שהרכבתי מפלחי תפוחי עץ חיים , מקל קינמון , דבש , ג'ינג'ר ושאר פלאים, הנחתי יפה בקומקום חליטות בעל קוטר גדול ומשגע של BODUM.

ולסיום: אני שונאת את זה שבסוף הארוחה נוגעים לי בפח של המטבח מבלי לשטוף ידיים, זה קורה בכל בית. ולכן אצלי הפח הוא פח רגיש, פח בעל עינית אלקטרונית, שלעיתים נפתח ללא צורך, רק כי הוא רגיש מדי לסובבים אותו. ואז, אני חושבת לעצמי "זו לא רק אני שצריכה מדי פעם שיחה עם פסיכולוג"…

%d7%a4%d7%97

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *