ללכת את תל-אביב

יום בעיר

כשהבנתי שלא אטוס ליער השחור הפסח הזה, ובטח שלא אשאף מניחוחות פרובאנס, עשיתי את הדבר הנכון. שלפתי ממאות הכותרים בחנות הספרים את "יום בעיר" – מסלולים רגליים בתל אביב יפו. כתל-אביבית שרופה לשעבר וכמפנטזת לשוב אליה בעתיד, התנפלתי על הספר כאילו אין מחר. והוא אכן מצדיק את הקניה – תשעים וארבעה שקלים לפני מבצע.

הוא בהחלט סיפק טוויסט בעלילה המעייפת של חופשה עם ילדים. הספר מחולק לשבעה עשר מסלולים לטיולים מחוף הצוק הצפוני לנמל תל אביב ועד ליפו מכיכר השעון לשוק הפשפשים הססגוני. סוחף את ההולכים אחריו לכל מחוזותיה וצפונותיה של העיר הלבנה של נעמי שמר. אנחנו בחרנו לשוטט בשדרות רוטשילד שהיו מראשית ימיה של תל אביב ציר מרכזי. נכון הוא,כי לאורך השדרה יש מגוון סגנונות אדריכליים, אך אני אישית מאוהבת בסגנון ה"באוהאוס" הגרמני , אותו ייבאה ארצה האדריכלית יהודית סגל-שטולצר (יש לה מקום של כבוד בספר והיא מכונה "אימא של תל אביב"). למדנו מהספר המדליק, כי שדרות רוטשילד "היו בתחילה עמק שאותו מילאו פועלים חסונים באמצעות מריצות מלאות בחול. בט"ו בשבט 1910 ניטעה גינה ציבורית במקום. או אז הוחלט לשלוח איגרת לנדיב הידוע , הברון אדמונד דה רוטשילד, ולבקש את רשותו לקרוא על שמו את ה"בולוואר". כך למשל ברוטשילד 14 התגורר הרופא ד"ר חיסין האלמותי ואשתו, שהיה מעין חלוץ של שמירה על הסביבה והטיף לשמירה על היגיינה. הוא נהג לרכוב על חמור לבן ולהגיע, כמשיח, אל מטופליו.

יום 2
בכלל הספר זרוע אנקדוטות מקסימות, גדולות כקטנות, השמורות להיסטוריה של העיר ולאישים המיתולוגיים שלה. עוד מסופר, כי מאיר דיזנגוף שירת כקצין בצבא הצר הרוסי , ונהג להתארח בביתו של הרב ברנר, שם הכיר את בתו הצעירה, צינה, שהתאהבה בו עד מעל לראש. לימים בני הזוג הגיעו ארצה, דיזנגוף עבד ככימאי סמוך לעתלית , וצינה הייתה מורה לצרפתית ביפו.  עוד על צינה , שעל שמה גם הכיכר שהורדה לאחרונה,  הידעתם? שהייתה אייקון אפנה ולבשה רק הוט קוטור צרפתי להתקנא.  כשנפטרה, מספרים, דיזנגוף איבד את שמחת חייו ותרם את ביתו להקמת מוזיאון תל אביב לזכרה.

המשכנו הלאה לעבר בית העצמאות ברוטשילד 16, הלא הוא בית מגוריו של דיזנגוף, בו הוכרז בה' באייר תש"ח על הקמת מדינת ישראל. כיום מוזיאון בית העצמאות. מול הבית ניצב פסלו של האמן זונדלוביץ' מנציח את דיזנגוף על גבי סוסתו. קשה להתעלם מהמבנה היפהפה של מלון בן נחום, ברוטשילד 32 , את הקמתו יזם המלונאי בנימין בן נחום , אדריכל מגידוביץ'. המבנה משלב כיפה וצריח וחלונות קמורים שנחשבו אז לחידוש. היו בו פעם חדרי אירוח ואולם אירועים וגם בית הקפה "עטרה" המיתולוגי. שימור המבנה הסתיים ב2012. ברוטשילד 23 בבית אליהו גולומב, מפקד ההגנה, נוסד הפלמ"ח. מכאן הוחלט לשגר את הצנחנים לעזרת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה.

ברוטשילד 46 לא יכולנו שלא להתפעל שוב מבית לוין, לשעבר שגרירות ברית המועצות. הוא נבנה ב1924 תוכנן על ידי אותו מגידוביץ', ועל גגו מוצבת פגודה . ב1991 הוכרז מבנה לשימור. ברוטשילד 96 התחלנו להרגיש עייפים ורעבים אז חתמנו עם הפסלים הצבעוניים של עופרה צימבליסטה שיצרה בדמות מכריה. ניצבים על המרפסת, אוחזים בספרים, כאילו מספרים סיפור או מפייטים שירה לעוברים ולשבים בשדרה. היום זה "מלון בוטיק רוטשילד". היה עוד הרבה מה לראות ולספר לבתנו הקטנה שעשתה אתנחתא על הפסל הירוק של בוקי שוורץ "חלון לשדרה". לא פסחנו על השניצלים של קפה נואר. פשוט חצינו את רוטשילד לעבר אחד העם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *