על תזונת ילדים ונפשם הבריאה

%d7%97%d7%9c%d7%99

הפרדוקס בין להניח לילדים ליהנות מהשפע הקולינרי בלי לחשוב על המחירים שיהיו או לא יהיו, ובין הפחד לנטוע בהם מודעות יתר לתזונה ואולי "שריטות" על גבול הפרעת אכילה קלה – קורע אותנו ההורים, ואני מגלה שהוא קיים בבתים רבים גם אם יש בהם נטייה להשמנה וגם אם אין. 

אני לא תזונאית ולא פסיכולוגית רק אמא שבעצמה נאבקת במשקלה ורוצה עבור הבנות שלה עתיד בריא גופנית ונפשית. כמובן לא רק בנו האשמה – משקל רב להשפעות הסביבתיות המחדירות מגיל צעיר מודעות יתר למראה חיצוני והוקעת כל מראה שאינו מלוטש/מרוטש. הזעקתי את כוהנת התזונה שלי חלי ממן, מייסדת קבוצות תמיכה לאורח חיים בריא, שתאיר לנו את הדרך:

ילדים סרבנים ובררנים (למשל ירקות ופירות) שממשיכים לחשוף אותם לכל סוגי המזונות ובכל זאת חיים על חלבונים, פחמימות ומתוקים, מה עושים איתם?!

זה לא שאלה של 'מה עושים איתם' . זה שלהם. לא שלנו. התפקיד שלנו ההורים זה לתת מזון בריא. הילדים מחליטים אם הם אוכלים מהמזון הזה או לא. אבל בבית שלנו יש מזונות בריאים. זה ההיצע ומתוך זה עליהם לבחור.  יש גם קצת מתוקים אבל להם יש מידה וזמן מסויים. כך שלצורך הענין, אם הילדים סרבו לאכול צהריים והם רעבים, אנחנו נציע להם שוב את הצהריים ולא עוגיות או חטיפים. נוכל גם להציע פירות. מתוך ההיצע הם יבחרו. הם גם יכולים לבחור שלא לאכול. זה שלהם. ובערב נגיש ארוחת ערב. אפשר להגיש אותה מוקדם יחסית בהתאם למידת הרעב של הילדים.

תחילה נגיש את הירקות. הם יהיו על השולחן או במקום נגיש לילדים. כך, נעודד אותם לנשנש מהם. (במידה ונשים את הירקות על השולחן יחד עם הפסטה והביצה, סיכוי גבוה שאף אחד לא יסתכל על הירקות…עדיף להגיש אותם לפני הארוחה, תוך כדי הכנתה.)

אחר כך נגיש את ארוחת הערב. שוב – הילדים בוחרים מתוך המגוון שאנחנו מציעים. כהורים אנחנו לא אמורים להסתכל להם בצלחת. אם הם בחרו רק מהפחמימה – זו בחירה שלהם. כן נשתדל להגיש את המזון בצורה נעימה ונשקיע בו שיהיה טעים. בנוסף ניתן דוגמא אישית: נשב ונאכל בצורה מסודרת. נקפיד שהצלחת שלנו צבעונית – עם פירות/ירקות למינהם ועם שאר מרכיבי הארוחה.

לבסוף, נעודד את מה שחזק. נמצא תמיד מילים טובות להגיד לילדים: "וואו, איזו צלחת צבעונית יש לך: מלפפון ירוק, פסטה אדומה וחביתה לבנה…" או – "איך שאת אוכלת בצורה נקיה". או "כל כך כיף לי כשאנחנו יושבים אחד ליד השני בארוחה…" וכד'. למצא משהו חיובי להגיד ולשוחח על דברים שלא קשורים לאוכל: מה היה לנו היום וכד'.

כך, כשאנחנו נותנים דוגמא אישית, מורידים את המתח והשליטה סביב האוכל, ונותנים לילדים סביבה בריאה – נצליח עם הזמן לעזור להם לעצב לעצמם הרגלי אכילה טובים ובריאים.

heli-maman

מאבקי ממתק אחד ביום מול חוסר השליטה שלנו כהורים על מה שהם מקבלים בחוץ – יש פתרון? (ימי הולדת, סבא וסבתא, מה שהם נותנים אחד לשני מחוץ לבית וכו)

  1. אנחנו ההורים יכולים לעצב הרגלים דרך דוגמא אישית ודרך מה שיש לנו בבית. אין לנו יכולת לשלוט על מה שקורה בחוץ. ולכן צריך לשחרר. אין מה להכנס למלחמות של 'אל תאכל אצל החבר' ואין מה להמנע מלנסוע לסבתא מידי פעם אפילו שהיא מפנקת במתוקים. הבית הוא המקום החזק ביותר להקניית הרגלים וזה מה שחשוב לילדים.
  2. בנוסף, חשוב לשוחח על הנושא עם הילדים. נסביר להם עד כמה הבריאות חשובה ועד כמה המזון משפיע על הבריאות. נלמד אותם מהו מזון טוב ומהו מזון רע לגוף (כן, יש טוב ויש רע. מיץ לדוגמא זה רע לגוף). נגלה להם את היכולת לשלוט ולנווט. נוכל להכין אותם לפני ארוע מתוק במיוחד, לדון איתם על החלטות בריאות שכדאי שיקבלו. כך נעורר אצלם מודעות לסביבה ולכוחות שלהם לשלוט בה. לדוגמא: "כשאת הולכת לשירי, שימי לב שלא תאכלי יותר מידי מתוקים. בחרי לך חטיף אחד וזהו…" אין הכוונה באמת שתמדוד וגם לא נעקוב אחריה, אבל עוררנו אצלה מודעות ויום אחד זה יעזור לה להחליט טוב יותר עבור עצמה.
  3. חשוב לזכור שסביב עניין האוכל צריכה להיות בבית אווירה טובה ורגועה. להוריד מתחים, להפסיק מלחמות ולבטל מעקבים. צחוק, דוגמא אישית, סבלנות ושיח כשמתאים הם הדרך להוביל את הילדים להחלטות טובות גם כשהם מחוץ לטווח הראיה שלנו.

אכיפה והגבלה של לחם (שזה מה שמקבלים בבית הספר, בצהרונים ומאיתנו בארוחות הערב ובעצם מרכיב עיקרי בארוחות?) או לזרום עם תזונת כריכים רק להשתדל שזה יהיה לחם מלא?

הגיוון חשוב לבריאות. לחם הוא מקבוצת המזונות העשירים בפחמימות. אורז, תירס, אפונה, קוואקר, קינואה, תפוח אדמה, בטטה והקטניות למינהן מכילים גם הם סיבים תזונתיים ופחמימות. כשנגוון בהם נצליח לספק לילדים את מגוון רכיבי התזונה הדרושים להם בכמות הנכונה. כמובן תוך שילוב של שאר אבות המזון – מזונות עשירים בחלבון, בשמנים בריאים, ירקות ופירות.

לכן, אם הילדים אכלו בבוקר, ב 10:00, בצהריים וב 16:00 לחם (או פסטה/פתיתים/קוסקוס שהם גם כן מזונות שמיוצרים מהחיטה), אפשר בהחלט לוותר על החיטה בארוחת הערב ולהציע תחליף מהקבוצה. בארוחה נגיש כמובן גם ירקות ולחם פשוט לא יוגש לשולחן. הילדים מוזמנים לבחור מתוך מה שמוצע להם. זה מה שיש לארוחה. זה טעים, זה טרי וזה בריא. חשוב שגם אנחנו ההורים נצטרף לארוחה ונהנה ממנה. במידה והילדים מאוד רוצים גם לחם, אפשר להסביר להם שחשוב לגוון, ושזה מה שיש כרגע בארוחה. סמכות הורית חשובה פה. בעדינות, ובשמחה. לא לריב ולא לכעוס.

במידה והילדים מחליטים שהם לא רוצים לאכול כלום מתוך מה שהוצע, הם לא חייבים. זו בחירה שלהם אם וכמה לאכול.

ההתמדה חשובה פה. אם נקפיד להציע מגוון בריא וטעים ולא נתפתה בארוחה לתת לילדים גם את הלחם שהם רגילים אליו ונח לתת אותו, נצליח להקנות הרגל. עם הזמן הם יגשו לטעום ויגלו שיש עוד מזונות שטעים להם לאכול. אבל אם נתפתה ונוותר ושוב ניתן להם את הלחם, לא נצליח.

ההצלחה תלויה באמונה שלנו בחשיבות הגיוון לבריאות הילדים שלנו. כשעמוק בפנים נדע שככה זה בריא להם יותר, שום דבר לא ישבור אותנו ונצליח להקנות את ההרגל. ממש כמו שאנחנו לא מוותרים להם על חצית כביש באור אדום, גם כשלפעמים אין אף מכונית ואנחנו נורא ממהרים.

חשוב להיות מעורבים במה שהילדים אוכלים. לכן, כדאי לברר מה הוגש בצהרון ולהבין בגדול אם הילדים אכלו ממה שהוגש. כך, אם הוגש מקרוני בצהרון, לא כדאי שגם בערב נגיש מקרוני/פסטה/פתיתים/קוסקוס. כי אלו גם מוצרי חיטה והרי הגיוון חשוב לבריאות.

אפשר לאכול ארוחה חמה גם בצהריים וגם בערב. בערב, בבית זו ההזדמנות שלנו לחשוף את הילדים לבישול הביתי, לתיבול הביתי, לשילובים שלמדנו מבית אבא. הבישול הביתי הוא בישול איכותי והיחס אליו עדין יותר, גדלי המנה מותאמים יותר ואלו מאוד חשובים בהרגלי אכילה בריאים. לכן, גם אם כבר היתה ארוחה מבושלת בצהרון, זה בסדר ואפילו טוב מאוד, לאכול ארוחת ערב מבושלת בבית. ופה חשוב לעשות את מה שקל וכיף לכם. לא לאתגר יותר מידי כדי שתצליחו במשימה.

מהי הגישה הנכונה? לשחרר ולא לעסוק בזה בהגזמה? אולי דווקא להתעכב ולהשלים חוסרים בכפייתיות? אולי האנרגיות שאנחנו משקיעים בתזונה וארוחות מורכבות שלהם היא על חשבון זמן ופעילויות אחרות?

התזונה מאוד חשובה לילדים. לגדילה הבריאה שלהם ולהרגלים שהם קונים. הרגל שנקנה קשה לשנות ולכן דווקא בגילאי הילדות זה הזמן להתיחס לאכילה ולעצב אותה בצורה הנכונה. אחר כך, כשיצאו לצבא וללימודים ומאוחר יותר כשיקימו משפחה, יהיו להם הרגלים מבית אבא שישמרו על הבריאות שלהם ויעזרו להם לגדל נכון גם את הדור הבא.
כשאנחנו אוכלים נכון ובריא אנחנו מתפקדים הרבה יותר טוב. הגוף שלנו בריא, יכולת החשיבה שלנו מצוינת, מצב הרוח מתאים והאנרגיה שלנו נכונה.

לכן אין להמעיט בערך ההתעסקות באוכל ובאכילה נכונה. מאוד חשוב להתייחס לאוכל, לדבר עליו ולהכין אותו בידיים. להקנות לילדים את ההרגלים והכישורים לקניה נכונה, לבישול, לאפיה ולתכנון נכון של היום בהתאם.

בתחילה הכנת האוכל ותכנון התפריט היומי ברמה המשפחתית נראה מסובך ודורש הרבה זמן, אך עם הזמן כשאנחנו מתרגלים להכין, לבשל ולתכנן זה הופך להיות קל וחלק מהיום.

fruit salad in water melon

לתת להם מגיל קטן ללכת ולקחת אוכל לבד בכמות שהם רוצים בלי לומר דבר, גם בין הארוחות או עד גילאים גדולים יותר להתערב להם בזמני האכילה?

חשוב שבבית הסביבה תהיה קלה להחלטה בריאה. שבמקרר יהיו פירות וירקות חתוכים ומזמינים, שבארון בהישג יד לא יהיו חטיפים וממתקים מפתים. כך, כשהילדים פותחים את הדלת של המקרר או הארון הם רואים פירות, ירקות וקרקרים שאין בעיה שינשנשו להם גם בלי תכנון מדויק מראש.
כך נוכל להקדים תרופה למכה ולא נצטרך כל הזמן להעיר להם ולהזכיר להם (ולנו…:) גם אנחנו מתפתים למה שאנחנו רואים. דוגמא אישית זוכרים?)

וכך גם לגבי המעדנים. אם לא נרצה שיאכלו מהם הרבה ביום אחד, אפשר לקנות בכמות מדויקת או לשמור אותם במקרר מאחורה, אפילו בתוך שקית אטומה. כך כשהילדים יפתחו את המקרר הם לא יראו אותם מיד. בצורה כזו הם יתפתו פחות לקחת מהם תוספת מיותרת.

חשוב שיהיו בבית כללים – זמני ארוחה, מה אוכלים בין לבין ושתהיה דוגמא אישית. גם אנחנו ההורים לא צריכים כל רגע לגשת למטבח, לפתוח מקרר ולנשנש משהו. אפילו לא גזר. צריך שיהיה סדר וזמן לכל דבר.

אחרי שיש את הכללים הללו, נפתחת הדלת ל'יוצאים מן הכלל' ופה זה כבר ענין של 'חנוך לנער על פי דרכו'. כשיש כללים והם ברורים,  אנחנו יודעים כהורים גם מתי צריך להעלים עין, לא לראות ולא להגיב. בהתאם לאופי הילד, למצב הרוח ולמה שנראה לנו נכון.

One thought on “על תזונת ילדים ונפשם הבריאה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *