שיר געגוע פרסי

מטבח פרסי

"דמיינו לעצמכם את התמונה: יום קר במיוחד, שבע בבוקר, עשרה אנשים יושבים לשולחן סביב סיר אחד שמחולק להמון לבבות פועמים. עבודה קשה של אישה אחת לתת לילדיה את מה שידעה הכי טוב. עבודה מאומצת של שמירה על כוחה של משפחה. הבטתי שנה אחר שנה בטקס הנפלא הזה, ולמדתי – ככה מחלקים אהבה".

יש משהו נוגה ומנחם כאחד בספרה של רותם ליברזון "מטבח פרסי". לכאורה עוד ספר בישול הצטרף למדף שלי , אך כבר על פי האריזה ההדורה הבנתי, כי הוא כומס בתוכו מורשת מפוארת. מבין דפיה היפים של ליברזון , מפליאה במלוא הדרה סבתא חאנום את התבשילים עטורי המסורת.  ואת התורה שבעל פה של זו, אשר ליברזון ינקה אותה ממטבחה מאז היותה בת חמש, מתרגמת היא למתכונים מדויקים להפליא כמיטב המסורת הפרסית, שמבלי להתכוון הם מקפלים בתוכם גם את הדל גלוטן והדל גלוקוז, אדפטציה לטרנד הבריאות העולמי.

"מטבח פרסי" הוא ספר געגוע לדורות שלמים יוצאי איראן, צנועים, מופנמים, מבוישים במסורתם, עדיני חך, שהעדיפו את מדורת השבט הפרטית שלהם, בדמות ריטואלים קולינריים עשירים ומעוררי תיאבון, על פני ההיטמעות בפיוז'ן הישראלי הארוגנטי. ליברזון, שהתמחתה במסעדות הנחשבות ביותר בתפוח הגדול , והנושאת עמה שני תארים בפסיכולוגיה ובכלכלה וניהול, שבה לימי ילדותה הבטוחים, כאשר היא משחזרת בדיוק מופלא את התבשילים של האישה הגדולה ההיא מן החלומות "סבתא חאנום". בין דפי המתכונים המגוונים והצבעוניים, בראשם הגונדי (כופתאות עוף וחומוס – ר.ג.) , נמצא אנקדוטות סיפוריות ציוריות של ליברזון, אשר לא היו מביישות רומן ביכורים.

"מטבח פרסי" נחלק למדורים לפי כותרות "שדות ומאפים", "סודות של פרסים", "אדים של אהבה", "היהלום שבכתר", "זיכרונות בסיר", "כדורים של אושר", "מלאים בהפתעות" ועוד. בתוכם תוכלו למצוא בצד המוכרים כמו הסבזי (תערובת ירוקים), התה-דיג (הקשה השחום של תחתית האורז)  והנון ברברי (הלחם הפרסי) , גם את פריטטת ירוקים ופול", תערובת תיבול פרסית, מרק חלקי פנים, אורז עם קולרבי, חורשט, קיפודי אורז ובשר, כרוב ממולא של סבתא חאנום ועוד ועוד. 239 מתכונים מדויקים להפליא עטופים בשירת הלל לימים שלא ישובו עוד. בהם השבט שמנה לא פחות ממאה אנשים היה מסב סביב השולחן המשפחתי בכל שבוע בתזמון מדויק. "כשהוא הגיע (האוכל), על גבי מגשים פרסיים מצוירים, השתררה דממה שאני מזהה עד היום. סוג של אין יותר מה לומר ברגע הספציפי הזה. פשוט להשתכר מהריחות, להתפעל מהמראות ולהתחיל לאכול".

וליברזון גם מתוודה: "נולדתי כרותם קרמניאן. ..אבל אז הגיע התיכון,… אלו היו שנות ה-70 ואני שהייתי כל כך גאה בצד הפרסי שלי ספגתי בפעם הראשונה לעג והתעוררו בי רגשי נחיתות. הבדיחות על הפרסים, החיקוי. רותם הפר-סית במלעיל…ולאט לאט כבר לא השווצתי. לא בכופתאות הגונדי החמימות, לא בעלי הסבזי הירוקים, ולא במשפחה המורחבת, בטקסים…ליברזון שלמדה בישול מקצועי במכון הקולינרי הצרפתי בניו יורק , שבה למטבחה הצנוע של סבתא חאנום, עם השולחן מהפורמייקה הוורודה והתבשילים עזי הצבע, הצהוב המכורכם, הכתום הזעפרני , הוורוד השושני, וסוגרת מעגל לכל אותם אלה שגמעו בביישנות את מאכלי עדתם לצלילי שירתה הנפלאה של היידה  ב"פיקניק" ההוא שהוציא אותם פעמיים בשנה למרחבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *